הרצאה המתאימה לכל גוף חינוכי. ההרצאה יכולה לעבור התאמות גם בהתאם לגיל הילדים והמסגרת החינוכית.
נעים מאוד, וברוכים הבאים לאתרי, שמי רון שמעוני, אני יועץ הורים, בעל תואר שני בחינוך, כיהנתי בעבר כמנהל חטיבת ביניים וגם כיום אני חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך כסגן מנהל.
כיועץ הורים לפתע 'עברתי צד' וגילית גם את נקודת ההסתכלות של ההורים. כמורה בעצמי שלא יהיו לכם ספקות: לא שכחתי לרגע (ואני גם מקבל תזכורות בעצמי) את התסכול שיכול להיות לנו כאנשי חינוך. כל שכן כאשר ילדים ובני נוער מעורבים באלימות, ולאחר מכן – אין כל גיבוי מצד ההורה.
ההרצאה שלי מכוונת לצוותים המקצועיים. כאן היא פונה למורים, אך דעו שבמידה והגעתם אלי מגן ילדים, הרי שהיא יכולה גם לעבור את ההתאמות הנדרשות.
לצערי, אחת מן התופעות הרווחות כיום היא נושא האלימות.
אפשר באמת ובתמים לראות אותה בכל עבר. יתרה מזאת, יעידו מורים ומורות רבים עד כמה הקושי ודרגת האלימות עולים משנה לשנה. הן בחומרה, והן בכמות.
אוסיף ואומר שזהו חלק בלתי נפרד מן האתגרים שעמם מתמודדים הצוותים החינוכיים המקצועיים אל מול ההורים.
מעבר למקום שמאוד נעים לפרוק בו את החוויות המטלטלות ולמצוא אוזן קשבת ותמיכה, מטרת ההרצאה העליונה היא לתת לצוותי החינוך כלים להתמודד עם האלימות בבית הספר באופן כללי ובכיתה בפרט.
וכן לקבל כלי מאוד חשוב: לדעת איך להתמודד עם ההורים.
ישנן פעמים בהן ההורים מהווים דווקא אתגר ולא כפתרון לאלימות.
מורים רבים יכולים להעיד עד כמה הם מתקשים לעתים לגייס את ההורים לשתף איתם פעולה.
היום נוצר מצב בו הצוותים החינוכיים מרגישים שהם מתמודדים לא רק עם הילדים, אלא גם עם ההורים. מצב אבסורד בו המורה לא מקבל/ת גיבוי כלל.
כמדריך הורים שגם נמצא באינטרקאציה מתמדת עם הצד השני, אוכל לספר לכם שאני פוגש לעתים בהורים שמרגישים כי צוותי החינוך הם אלו שלא יודעים להתמודד ושהצוותים החינוכיים לא יודעים 'להכיל את הילדים'.
אז איך מתמודדים עם האתגר הזה?
מטרתי היא להראות לכם כיצד להתגבר על הקצר התקשורתי הנפוץ הזה.
את תחילת ההרצאה אני מקדיש לסקירה קצרה שמראה את השינויים שחלו ביחסי ההורים והמורים.
הדוגמה הכי פשוטה היא אבא שלי שבכיתה א' קיבל ממני תעודה בה המחנכת שלי כתבה 'הינך ילד רע'. לא אלאה במילים וארחיב, אך אומר שכאשר אבי ראה את התעודה, הדבר הבא שקרה הוא שקיבלתי סטירה מצלצלת.
בטח לבטח שאין לזה מקום היום. אולם מה שאני בא להדגיש כאן הוא שמה שהמורה פעם אמר היה נתפש ראה וקדש עבור ההורים. המציאות היום התהפכה ב-180 מעלות.
היום, אם חלילה מורה יכתוב דבר מה שכזה, ההורים יגיבו בצורה אחרת לגמרי.
מן הסקירה הזו אני גולש לימינו אנו, מה קורה היום?
כיום התרגלנו לכך שאם ילדינו מתלוננים על המורים, אז ההורים באופן כמעט אינסטינקטיבי כועסים על המורים.
למה זה קרה?
מדובר בהרבה מעבר לתהליכים שהתרחשו בבית הספר.
הורים כיום, ואת זה אני אומר כיועץ הורים, איבדו את סמכותם בבית. קשה להם מאוד להתמודד עם זה, להעמיד מראה לילד על ההתנהגות שלו.
ההעדפה של ההורה היא לקחת כמעט באופן אוטומטי את הצד של הילד: למה המורה לא הכיל את הילד שלי? למה המורה נוקשה כל כך אליו?
מטרתי היא לתת לכם כאן פרקטיקה. צעדים מעשיים שיעזרו לכם לייצר מציאות חדשה אל מול הורי הילדים.
כיצד יוצרים אידיאל בו ההורים והמורים עובדים יחד? יוצרים חזית אחת?
אדגים פרקטיקה אחת שאני מלמד בהרצאה שלי:
כמורים אנחנו נוהגים להתקשר להורי הילד או הילדה בכיתה רק כאשר הם עושים דבר מה לא בסדר.
אחת מן ההמלצות שאני משלב בהרצאה היא להתקשר לפעמים לשיחה קצרצרה שלא לוקחת יותר מ-5 דק' ובה לספר משהו טוב שהילד עשה.
ממש ליזום שיחה שכזאת.
הרי ב-90 אחוז מהמקרים, אנו מתקשרים לדווח על אירוע חריג שהילד עשה. והורה שרואה טלפון מהמחנכ/ת או בית הספר בכלל, יש אומר לעצמו 'אוי מה קרה עכשיו'. הוא מראש ניגש לזה בחוסר נחת ובמגננה.
בהרצאת התמודדות המורים עם אלימות בבית הספר, אני ממליץ לבסס קו תקשורת נוח ונעים לאורך השנה עם שיחות מפעם לפעם:
'היי תקשיב התקשרתי אליך היום לספר שהבת שלך השתתפה מאוד יפה בשיעור, ואמרה כך וכך'
אין לכם מושג איזה אפקט דבר כזה יכול לעשות.
כשאבא או אמא שומעים דבר כזה על הילד/ה, הם מתרגשים. הם אומרים תודה. הם מרגישים שרואים את הילדים שלהם, את החוזקות שלהם, למה הם מסוגלים וכמה הם טובים.
ואז, בפעם שבה נתקשר לדווח על אירוע חריג, השיח יהיה הרבה יותר מקבל, הרבה יותר מתפשר.
אחד הדברים שאני מאוד אוהב בהרצאות, כל שכן מול אנשי ונשות מקצוע בחינוך, הוא שההרצאה הופכת למעין מרחב בטוח ופתוח. מקום לפורקן, להצפה של אירועים ואתגרים.
לאורך ההרצאה אני מביא מגוון סוגיות מהשטח, כיוון שאני בא משם וחובש את שלושת הכובעים: כהורה, כמורה וכיועץ הורים.
אלימות בבית הספר היא אחד מן הנושאים הקשים והמורכבים ביותר שאנו כמורים יכולים להתמודד איתו, ובמסגרת ההרצאה אציף ואספר על סוגיות שונים, תרחישים וסיטואציות, כמו גם דרכי התמודדות נכונות.
ביצירת הקשר עמי, אחת מן השאלות החשובות והבסיסיות ביותר שאשאל אתכם (ואני מניח שמיד תספרו לי כבר במעמד פתיחת השיחה) הוא חתך הגילאים.
ההרצאה ואופייה משתנים מאוד בהתאם לגיל הילדים, וכמובן-כמובן שיהיה הבדל בין הרצאה למורים על אלימות בבית הספר לילדים בכיתה א' לבין הרצאה למורים על אלימות בבתי ספר לכיתות כמו י' עד י"ב.
בכל שאלה והתייעצות, אשמח לשוחח.
