"רון, הילד פשוט מנהל את הבית"
התקשרה אלי אמא שהייתה מאוד נסערת, וסיפרה לי על מקרה שקרה עם בנה; יש לה 3 ילדים, והבן הגדול, במהלך ויכוח בינו לבין הבן האמצעי, איים על הבן האמצעי שהוא ירביץ לו עם מקל.
האם תיארה לי כיצד בנה האמצעי בכה ומאוד נבהל. האח הגדול היה בכיתה ב' ואילו האח הקטן היה בגן.
עוד היא סיפרה לי שהיא ואביו של הילד, הגיבו בצורה מאוד משמעותית, עשו שיחה לבן הגדול שנבהל מן התגובה והסביר שלא באמת התכוון לעשות זאת.
העניין הוא, שהאירוע הזה היה למעשה אירוע קצה שאיתו ההורים הגיעו אלי.
מבחינתם, זאת הייתה עדות להתנהלות הכוללת בבית.
האח הגדול חיפש כל העת שליטה
במפגש בקליניקה, ההורים תיארו לי בפירוט ילד שאם אסכם זאת – ניהל את הבית.
הוא קבע מתי הולכים לגן שעשועים, מתי יורדים למגרש לשחק, מתי רואים טלוויזיה, אפילו את סדר המקלחות.
ההורים באמת ובתמים תיארו ילד שרצה כל הזמן להיות בשליטה; דבר שהתבטא גם במסגרות, ובצהרון שמהלכו הוא התייחס אל החברים שלו בצורה לא יפה.
מה שקרה הוא שבמצבים שבהם השליטה הייתה 'נלקחת' מן הילד, הוא היה מתעצבן ונכנס למאבקי כוח. באמת ובתמים שהיה לו קשה להתמודד עם זה. לא הייתה לו יכולת לקבל דרך אחרת.
נחזור לרגע לאיום על אחיו – כאן במקרה הזה, האח הגדול איים על אחיו הקטן יותר פיזית מבלי שבכלל הבין את המשמעות של מעשיו. הוא שימר את השליטה, בעוד שהאופן שבו הוא פעל, היה פסול.
המלצתי הראשונה להורים הייתה: תהיו עם הילד שלכם
קודם כל המלצתי להורים לעשות זמן איכות עם הילד.
האבא אמר לי אמירה די מפתיעה שרק שימחה אותי, כיוון שהבנתי עד כמה ההדרכה יכולה להיות נחוצה ומועילה:
"אני לא רגיל לעשות משהו אחר חוץ מלהתווכח איתו ולהעניש אותו" הוא אמר. "אני כל הזמן לוקח לו בכוח דברים".
התברר לי עד כמה ההתנהלות בין ההורים לבין בנם הגדול, הרחיקה אותם ממנו. הם היו מצויים איתו במאבק תמידי.
אוסיף פרט חשוב: התברר שבבית הספר בנם דווקא כן מקבל מרות. מה שרק העיד לנו שהוא מסוגל לזה.
לכן, מה שרציתי בהתחלה, היה לאו דווקא שינוי בבית, אלא לבלות זמן איכות עם הילד. להפשיר את היחסים. פעמים רבות, כאשר היחסים שלנו משתפרים עם ילדינו, כך הם נכונים יותר להקשיב לנו.
וכמובן, שזאת הייתה רק ההתחלה של התהליך.
בחרנו להתמקד בנושאים קלים לטיפול
אחד הדברים שאני מאוד מחפש להיאחז בהם בהדרכות ההוריות, הוא בהצלחות.
ברגע שהורים מרגישים את ההצלחה אל מול ילדם בנושא מסוים, זה משיב להם את הביטחון העצמי ואת הסמכות ההורית.
במקרה הנוכחי, בחרנו להידרש לזמן המסך שלפני ההליכה לישון.
יחד עם ההורים, קבענו שהטלוויזיה תהיה כבויה החל מן השעה 17:30. המטרה הייתה להראות לבנם שיש הורים אחראיים, שבנם יבין שההורים הם אלו שמנהלים את הבית ומחליטים.
ומה היה בפועל?
היו לנו שיחות הכנה, ממש הכנתי את ההורים לקראת יומיים-שלושה ימים קשים במיוחד. בפועל? תמיד מדהים אותי כמה שזה עובד הרבה יותר טוב מהמצופה.
כשבנם חזר מבית הספר והתיישב מול הטלוויזיה הוא זכר את מה שהוריו אמרו לו שסוגרים את הטלוויזיה החל מן השעה 17:30. הוא שאל את אמו: "אמא ב-17:30 נסגור אותה, אני אסגור אותה?".
מה אפשר להבין מזה?
שזה אפילו היה לו חסר. המקום הזה שיש מישהו שקובע, שיש הורים שהם האחראיים.
זה נתן לו את הביטחון שהוא צריך כילד, להבין שיש מישהו אחראי בבית.
משם עברנו לנושאים נוספים, חלקם מאתגרים יותר, חלקם פחות. אולם האופן שבו ההורים ניגשו אל המלאכה היה שונה. הם היו בטוחים בעצמם הרבה יותר, וגם האווירה שבבית כבר החלה להשתנות ולהתעצב מחדש.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער