הילד לא היה מקבל את מבוקשו ומרים יד
פנתה אלי אמא שלא הייתה כל כך ברורה בתחילה, היה לי ברור שהיא נסערת מאוד. בסוף הבנתי ממנה שהבן שלה, ילד בן 3.5, מרביץ לה בסיטואציות שונות, ומכה אותה בחוזקה.
Thank you for reading this post, don't forget to subscribe!ככל שהפרטים התבהרו, כך גם היה לי ברור מה אנחנו צריכים לעשות.
הילד היה מרים את ידו על אמו בכל פעם שלא היה מקבל ממנה את מבוקשו.
בשיחה עם האם, עלה שהתופעה החלה כאשר נולד לבנה אח, תינוק חדש. מן הרגע שבו האח הצטרף אל חיק המשפחה, כך ההרבצות החלו להגיע.
האמא תיארה לי מצב שבו כאשר הבן לא היה מקבל את מבוקשו; הוא היה מרביץ. הוא לא היה צועק, הוא לא היה בוכה, הוא היה פשוט מתקרב אליה ומתחיל להרביץ.
האמא תיארה לי כיצד הסיטואציה כולה הייתה מאוד סוערת; כיצד היא הייתה תופסת אותו, לפעמים מחזיקה אותו בכוח.
האירוע לא התרחש במסגרת הגן או עם אנשים נוספים
פרטים מעניינים שעלו בשיחה הראו לי שהבן לא היה מרביץ כאשר היו אנשים נוספים בחדר.
בנוסף, התברר שבנה לא הרים יד על ילדים אחרים בגן או על הסגל של גן הילדים.
כלומר, מבירור המקרה, היה לנו ברור באופן חד-משמעי שהדבר מכוון באופן פרטני ואישי אל האם, ושאנחנו צריכים לבחון איזה תסכול פנימי אצל הבן, הביא אותו להתנהג כפי שהתנהג.
כאן אני אבקש להדגיש משהו מדהים שאפשר לראות ממקרה הבוחן הזה: האמא הגיעה אלי במצב שהיא ממש הרגישה חסרת אונים. כבר מבירור ראשוני, היה מובהק שהאלימות נובעת מתסכול, ושצריך למצוא לכך מענה. כלומר מקרה "סבוך" התברר כפשוט.
המפגש הראשון
המפגש התקיים יחד עם שני ההורים, ואני מייחס לכך חשיבות עצומה. תמיד חשוב להתאגד יחד ולנקוט בקו אחיד כמה שיותר.
היה מעניין לשמוע מה רואה האב, ומה הסיבה מבחינתו.
האמא סיפרה כיצד היא המון עם התינוק החדש, ושהוא גם ישן איתה לעתים תכופות, וקישרה את ההתנהגות לכך שבנה הגדול כועס עליה שעכשיו היא לא רק איתו.
האב מצדו חיזק את תחושת המצוקה של האמא וחידד לי עד כמה המצב חמור. עם זאת, גם האב וגם האם הוסיפו פרט חשוב ומעניין:
האמא כמעט ולא ידעה לסרב לבנה הגדול. אבל איפה היא כן סירבה? בנושאים שקשורים לניקיון.
האב תיאר שההרבצות קרו בעיקר כאשר האם הייתה אומרת לבנה לא לעלות על הספה עם רגליים מלוכלכות, או איך לאכול ולא ללכלך את הרצפה עם אוכל, בנושאים של רחצה באמבטיה; שם היא הייתה מציבה גבולות.
בשאר הדברים לעומת זאת, שאינם קשורים לניקיון, היא הייתה מפחדת להגיד לו לא.
ושם התחלנו לגעת: למה האמא כל כך חוששת להגיד לא?
התשובה הייתה דיי פשוטה: הבן הרביץ לאמו כיוון שהוא לא ידע להתמודד עם הסירוב של האמא.
היא הייתה עונה על כל דבר כן, ויתרה מזאת! היא תיארה לי שהיא כמעט ולא מסרבת לו, כי היא צריכה לפצות אותו.
האמא פעלה מתוך רצון לפצות, מתוך ייסורי מצפון שהיא לא עם בנה הגדול עכשיו, כיוון שהפוקוס נמצא יותר על אחיו החדש.
מה שעשינו פה היה להחזיר את המקום הזה של הגבולות בבית. לומר שלא הכל מותר.
אומר חד וחלק: ייסורי מצפון ופיצוי הם 2 דברים שלא הולכים יחד עם חינוך.
כתוצאה מפיצוי היתר, הילד היה רגיל לקבל הכל. וברגע שאומרים לו "לא" או במילים אחרות; ברגע שהוא חווה 'הרעת תנאים', הרי שהוא היה מגיב כפי שהיה מגיב. הוא היה מתוסכל, לא ידע להתמודד עם לא, והיה מגיב באלימות.
אז מה עשינו?
קודם כל, קבענו בצורה מאוד מאוד ברורה מהם החוקים. החזרנו את הגבולות שהיו לפני הלידה.
התחלנו בנושא פשוט: זמן מסכים.
התברר לי במפגשים שזמן המסכים היה מטורף, ויחד עם ההגבלה על זמן המסכים, החזרנו גם את ההשלכות. מה הן ההשלכות שקורות כאשר הבן לא מקבל את ה"לא", ומביע תסכול ואלימות.
בזמן אותו המפגש שקבענו השלכות למעשים, שאלתי את האם: מה עשית עד כה כשהבן היה מרביץ? איך היית מגיבה מלבד לעצור את האירוע?
האם ענתה לי שהיא הייתה מסבירה לבנה, מדברת איתו.
הסברתי לה שלמעשה הוא קיבל ממנה את תשומת הלב שהוא רצה. הם היו מדברים, מתחבקים ולבסוף עושים משהו ביחד. כלומר, הבן היה מקבל את מבוקשו, וגם מקבל את תשומת הלב שהוא כה רצה.
1. תגובה ראשונה: יש השלכה למעשים
כשם שהבן היה מקבל תשומת לב בעקבות האלימות, החלטנו שההשלכה המרכזית תהיה, שכאשר הוא מרביץ בתגובה לתסכול שלו, הם לא ידברו, לא יתחבקו, ובטח לא יעשו כיף ביחד.
האם פשוט תאמר לבנה שהיא לא מעוניינת לנהל שום שיחה בצורה אלימה.
כלומר, התוצאה החיובית שהבן כל כך נהנה ממנה, לפתע לא קיימת יותר.
2. תגובה שנייה: חיזוקים (גם זה חשוב!)
דבר נוסף שהכנסנו לתוך תוכנית הפעולה, היה חיזוקים.
ברגע שהבן יידע להתאפק, ויפגין התנהגות מתונה וטובה, הרי שחשוב מאוד גם לתת על כך מילה טובה.
ופה אני מכניס טיפ מאוד משמעותי לכל הורה והורה: כמו שאתם יודעים להעניש, ככה תדעו גם לתת מילה טובה כשמגיע. אין לכם מושג כמה שהילדים שלכם יתגאו בעצמם 🙂
3. ונושא אחרון וחשוב לא פחות: זמן איכות
לא משנה עד כמה המצב חמור עם ילדיכם, זה טיפ חשוב שאני ממש אומר 'לגזור ולשמור'.
הקפידו, הקפדה יתרה, תמיד אבל תמיד על זמן איכות עם ילדיכם.
אין לכם מושג עד כמה זמן האיכות הזה הוא קריטי. זמן שמוקדש אך ורק לכם ולהם. אתם עוסקים במה שהם אוהבים. אתם לא מחנכים, אתם לא גוערים. אתם פשוט נהנים איתם, מקשיבים להם, עושים איתם פעילות שעושה להם טוב.
זמן איכות משפר את הקשר, מעמיק אותו, ויכול לשפר באופן דרמטי את ההווי שבבית.
גם זה שולב בתוך תוכנית הפעולה שלנו.
והשינוי החל
שימו לב, אין כאן קסמים. אין כאן משהו שקרה ביום בהיר אחד.
היה פה תהליך.
כתוצאה מאותו פיצוי ומצפון שעבד שעות נוספות, החינוך נפגע.
ברגע שהאמא שינתה את תגובתה, כך גם התנהגותו של הילד החלה להיעלם.
היא פשוט מאוד הוציאה את הרווח מתוך המשוואה.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער