איך להיות הורה אסרטיבי?
בואו נדבר על זה רגע… אף אחד מאתנו הרי לא למד את 'מקצוע ההורות'. פעמים רבות אנחנו מגיעים אליו עם ה'ניסיון' שצברנו ממה שחווינו, שראינו כילדים, ממה שחברים ממליצים לנו, מה שאנחנו רואים מסביב.
והאם אנחנו באמת יכולים להסתמך על מה שראינו בעבר? הרי שהדור של ההורים שלנו זה לא הדור שלנו.
הסמכות הייתה אחרת, היא הייתה הרבה יותר נוכחת. יש הורים שמספרים לי כיצד הם לא היו מעזים להתנהג להורים שלהם, כפי שהילדים שלהם מתנהגים אליהם. אבל, באותה הנשימה הם גם אומרים לי: 'רון, אני גם לא הייתי רוצה להיות הורה כזה'.
וכך אנחנו מוצאים את עצמנו במעין תחושה מבולבלת שכזאת; מה נכון? איפה מוצאים את האיזון הזה של בין להיות הורה שמרשה לילדיו להתנהג באופן מסוים, עד גבול ברור, לבין הורה שיודע להציב גבולות אך בצורה נכונה ואסרטיבית.
יתרה מזאת, אין לי דרך להסביר את הבעת הפנים המתוסכלת וחסרת האונים של הורה שמספר לי שהוא 'איבד את זה'. התנהג בצורה שגרמה לו לחוש חרטה עמוקה לאחר מכן.
אם אתם נמצאים בתחושה של אובדן שליטה, זה הזמן רגע לעשות סטופ, ולעשות חושבים מחדש.
אני כאן כדי לומר לכם שאפשר אחרת. זה בדיוק העקרון של הדרכת הורים – לבחון מה עשינו עד כה, ולייצר תוכנית פעולה חדשה ושונה.
איך נותנים מקום לאסרטיביות?
כמה קל לי לדבר מאחורי המקלדת, אבל איך מורידים את זה לשטח? מה עושים בפועל?
המשחק כאן הוא להבדיל בין אגרסיביות לאסרטיביות.
איך אנחנו נותנים לילדים שלנו את המקום להביע את עצמם, להיות ביקורתיים (הרי אנחנו רוצים לגדל ילדים בעלי ראיה ביקורתית, שיחשבו פעמיים ויביעו דעות). יחד עם זאת, אנחנו רוצים גם שתהיה למילה שלנו כוח. שהילד שלנו יבין שאנחנו מתכוונים למה שאנחנו אומרים.
עושים בעיקר במעשים.
מדברים פחות, ועושים יותר.
אני תמיד אומר שההורים של הדור החדש 'מדברים את עצמם לדעת'. אנחנו, פשוט לא מפסיקים לדבר! לא מפסיקים להסביר! 'למה עשית את זה', 'אתה לא מבין שזה לא נעים לי שאתה מרביץ לי', 'ההתנהגות הזאת לא יפה וזה לא נעים'.
אני מבטיח לכם שהילד שלכם יודע שזה לא נעים 🙂 הוא לא צריך הסברים, הוא צריך להבין שיש השלכות למעשים.
אומרים וגם פועלים
בגדול? אני מניח שאני כמעט ולא אחדש לכם דבר. פשוט ייתכן שהמאמר הזה יאפשר לכם לקבל את הביטחון בצעדים שאתם כבר יודעים שאתם צריכים לעשות.
אם אמרנו משהו, אנחנו פועלים על-פי מה שאמרנו. זה נכון לגבי דברים שביקשנו, וזה נכון גם לגבי השלכות: אנחנו אומרים לילדינו מה יהיו ההשלכות אם הם לא יעשו את מה שביקשנו.
למשל:
ביקשנו מהילד או הילדה שיסדרו את החדר אחרי ששיחקו עם חבר מהגן שהתארח אצלנו. הילד לא סידר את החדר, כיוון שהוא ידע שלמרות כל הבקשות שלנו, לבסוף אנחנו נהיה אלה שנסדר את החדר עבורו.
במקום:
נודיע לילד שלנו שמעתה והלאה, אם הוא לא יסדר את החדר יחד עם החבר/ה מהגן, ואנחנו נצטרך לסדר במקומו, אז הצעצועים המבולגנים על הרצפה יעברו למדף העליון של הארון ויחזרו לאחר מספר ימים.
אומרים? וגם עושים. אין איומי סרק.
אנחנו למעשה נותנים למילה שלנו תוקף
אז מה היה לנו כאן למעשה?
לא צעקנו, לא התעצבנו. זה מיותר והרי נוכחנו לגלות שזה לא עובד כלל.
בלי ששמנו לב, גרמנו לילדים שלנו שלא לסמוך על המילה שלנו. הם מבינים שאין לה תוקף אמיתי, שאין סימוכין.
בהדרגה, ככל שנעמוד במילה שלנו, נסביר את ההשלכות וגם ניישם אותן בעת הצורך, נגלה גם כיצד בהדרגה הפסקנו להיות אגרסיביים. לא הרמנו את הקול, לא הראנו לילדינו שאנחנו כועסים עליהם. ביצענו את ההשלכות שנבעו מכך שהם לא עשו את מה שביקשנו.
וזאת האסרטיביות. הנכונות לפעול וליישם.
יותר מזה, אגיד לכם שהילדים שלנו משוועים להורים אסרטיביים. זה נוסך בהם ביטחון, זה נותן להם מסגרת. וזה גם מכין אותם לחיים. הרי אף פעם לא באמת יתנו לנו את החופש לעשות כל שעולה על דעתנו. יהיו בוסים ובוסיות, לקוחות, יהיו מורים, מרצים. מסגרות קיימות בכל מקום ובמגוון אופנים.
כמה דגשים שכדאי לכם להכיר לפני
כמה עקרונות שיעזרו לכם ליישם את מה שכתבתי הרגע:
1. קודם כל - מהם הקווים האדומים שלכם?
האם יש לכם קווים אדומים? על מה אתם לא מוכנים להתפשר?
אוכל גם לספר לכם שפעמים רבות אני פוגש בהורים שיש ביניהם חילוקי דעות על הקווים האדומים.
עליכם ליצור עד כמה שניתן חזית אחידה שאתם עומדים בה ואוכפים אותה.
לכן, לפני שאתם מכתיבים כללים לילדיכם, הכתיבו כללים לעצמכם.
2. קבעו את ההשלכות (וחשוב שהן יהיו ישימות)
אם הילד או הילדה לא עשו את מה שביקשתם וחצו את הקו האדום שהכתבתם, מה יקרה?
אתם צריכים לדבר על זה, אתם צריכים לחשוב על עונשים שאתם מסכימים עליהם וגם יכולים ליישם.
למשל, הורים שמאיימים שלא יקחו את הילד לחוג, אך לא באמת עושים את זה כיוון שהחוג חשוב גם להם, והם לא באמת רוצים שהילד יפספס.
אל תאיימו בעונשים שאתם לא באמת מאמינים שתיישמו. לעומת זאת, לשים את הצעצועים במדף גבוה כיוון שהם לא חזרו למגירה או למדף, או לא לקנות את השוקולד שהילד כל כך אוהב כיוון שכמו שאתם מכבדים את מה שהוא מבקש הוא צריך לכבד את מה שאתם מבקשים – זה כבר יותר בר-יישום.
3. תודיעו לילד/ה מראש על השינוי בגישה
זוכרים שאמרתי בתחילת המאמר שיש הורים ש'מדברים את עצמם לדעת'? אז כאן המקום להיות מאוד ברורים ותמציתיים.
להסביר ש'תראה חמוד, עד היום היה כך וכך. אבל אנחנו סומכים עליך ויודעים שאתה יכול לעשות כך וכך. מעכשיו, אם דברים לא יקרו באופן הזה, אז אנחנו נאלץ לעשות כך וכך'.
אומרים וזהו.
כמובן שאם מתפתח שיח, תענו באריכות ותסבירו לילדכם על השינוי.
4. ועושים.
מיישמים.
זה קשה, זה מאתגר, יהיה בכי, יהיה תסכול – אבל אני מבטיח לכם שמדובר בצעד חיוני ומשתלם.
אתם תראו כיצד בתוך זמן קצר, ילדכם ישנה את הגישה, ויתאים את עצמו למציאות החדשה.
ילדים הם עם חכם, והם יודעים להבין אם הם יוצאים מופסדים או מורווחים.
השינוי כבר מעבר לפינה.
אודותיי
נעים מאוד, שמי רון שמעוני, אני יועץ הורים, יועץ שינה, בעברי כיהנתי כמנהל חטיבת ביניים וכיום אני סגן מנהל חטיבת ביניים וממלא תפקידים שונים במערכת החינוך.
אם המאמר הזה היה לכם לעזר, ואתם מרגישים שאתם צריכים ליווי מעשי כדי לחולל את השינוי שבבית, אני כאן בשבילכם.
מוזמנים ליצור איתי קשר בכל שאלה.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער