במילים אחרות: איך יוצאים ממאבקי כוח?
אם תשאלו אותי, אין דבר מתסכל יותר מלהימצא במאבק כוח מתמשך עם הילדים. אנחנו מגיעים הביתה עייפים מן העבודה, רק כדי להתחיל 'משמרת שנייה' ב'עבודה הנוספת'. מה גם שהעייפות שלנו לא תורמת לסבלנות, ומכאן קצרה הדרך לצעקות ואווירה עכורה.
יותר מכך שהילד אולי מתעלם ממה שאנחנו אומרים או פשוט ממשיך בשלו ומשתולל, הפיוז שלנו יכול לקפוץ בין רגע אחד כאשר אנו מאיימים בעונש והדבר מתקבל באדישות מוחלטת. מבקשים מן הילד לבוא להתקלח והוא מסרב, אומרים לו לסגור את הטלוויזיה והוא ממשיך לצפות בה, או לא מפסיק לשחק במחשב למרות שביקשנו.
אמרתי קפץ הפיוז? מילא… בואו נדבר על תחושת חוסר האונים. אנו נרגזים, עייפים ועצבניים. מאיימים בעונש וכלום לא קורה. מה עושים אז? איך אנחנו מתמודדים עם ילד שמתעלם לא רק מאתנו אלא גם מהעונש עצמו שאמור, בעיקרון, ללמד אותו איך להתנהג.
שמים סוף לתחושת איבוד השליטה
'איבוד שליטה' אלו הן צמד המילים שלדעתי מתאר את תחושת ההורים במקרה שכזה.
אנחנו מאיימים, סופרים עד 3 לפני ביצוע העונש, מענישים ודבר לא קורה. זה יכול להטריף את השכל, כל שכן אם הבית מבולגן, מלא בצעקות ובילדים שמשתוללים.
אני מתאר את התהליך פעמים רבות כמעין כדור שלג מתגלגל שרק הולך וגדל: בד"כ כשהורה מתוסכל ושהילד לא עושה כדבריו, הוא לא יודע מה לעשות ולכן מאבד שליטה וזורק איומים שונים לאוויר.
הבעיה הגדולה כאן היא שלרבים מן האיומים הללו אין כיסוי, אין גב.
היו לי הורים שלמשל איימו על הילד שאם הוא לא יתקלח, אז הם לא ילכו לסבא וסבתא לארוחת השישי. כמובן שהם לא התכוונו לכך, והם בעצמם רצו להגיע לארוחת השישי. זה היה איום סרק והילד ידע את זה.
כמובן שאני מתאר כאן מקרה בודד. לרוב, הורה שהילד מתעלם מדבריו ומתעלם מעונשים, חווה זאת מספר רב של פעמים; אפילו ברמה היומיומית.
עליכם להחזיר את השליטה לידיכם. להראות לילד שהמילים אינן חלולות ושאם אתם אומרים משהו, אז זה יקרה. ואם זה לא יתבצע, אז תהיינה השלכות. נקודה.
איך משיגים את השליטה מחדש?
למילים שלנו אין משמעות כיוון שהן לא באמת משפיעות על הסיטואציה. לכן עלינו להחליט קודם כל מהן ההשלכות שיהיו להתנהגות לא רצויה.
1. החליטו על קווים אדומים
קודם כל, מה מבחינתכם נחשב להתנהגות פסולה שמצדיקה עונש?
והאם כל התנהגות תוביל לאותה ענישה? הרי לא כל התנהגות תיתפש על-ידכם כחמורה באותה המידה.
לעתים גם ישנן אי-הסכמות בין זוג הורים שכן לכל הורה יש קווים אדומים משלו.
היו עקביים, היו מסונכרנים והחליטו מה אתם אוכפים ועל מה אתם מתפשרים.
כבר כאן, ברגע הזה שיהיו לכם קווים אדומים ברורים, תחושת השליטה תחל לשוב.
2. החליטו מהן ההשלכות על חציית הקווים האדומים
לא עוד אמירות ללא כיסוי, מעתה אתם מחליטים על עונשים (אני מעדיף אגב לקרוא לכך השלכות) שיקרו הלכה למעשה, ושתוכלו לשלוט בהם.
למשל: תחליטו שאתם לא מביאים יותר דמי כיס.
דוגמה נוספת: תחליטו שאתם יותר לא מסיעים אל החוג שהילד כה אוהב.
דוגמה אחרונה: תחליטו שאתם לוקחים את הטלפון הנייד או את הטאבלט כשהילד חוזר מבית הספר.
במילים אחרות: מפסיקים עם השליפות. לא שולפים עונשים מהמותן, אלא בוחרים עונשים שיודעים שאפשר לאכוף ושהשליטה נתונה אך ורק ביד ההורים.
לשמחתנו או לצערנו, הסיטואציה תחזור על עצמה גם מחר
כן. בואו נודה באמת. אין כאן קסמים.
ועם זאת, זהו בדיוק התהליך שנעבור, ואט אט התגובות שלנו יעצבו את האופן שבו ילדנו יגיב.
ייתכן שגם מחר תעמדו אל מול מאבק כוח, אך גם מחר אתם תאכפו היטב את מה שהחלטתם. ההשלכה על ההתנהגות הלא-רצויה תתבצע.
בתהליך הדרגתי, אתם תחזירו את השליטה לידיכם. וברגע שתהיו בשליטה, גם ילדכם ירגיש שכל הסיטואציה מנוהלת והוא ישנה את תגובותיו בהדרגה.
ולכן: כאשר הילד מתעלם מהעונש שלנו או מהדברים שאנחנו אומרים, אנו מוכרחים להחליט מה עושים וכיצד אוכפים. אם הוא מתעלם, עוברים למעשים. להשלכות.
הקפידו לא להנחית על הילד את השינוי, דברו איתו על כך לפני כן
בכל הדרכת הורים אני תמיד מסביר שמודיעים מראש לילד. לעולם לא מפתיעים.
קחו את ילדכם לשיחה, ואמרו לו: 'תשמע חמוד, עד עכשיו הדברים היו כך וכך. אבל אני ואמא החלטנו שמעתה הדברים משתנים. אם לא תקשיב לי/לאמא כשאנחנו מבקשים ממך לבוא לאכול/להתקלח/לסגור את הטלוויזיה/ וכיוצא בזאת, אז אנחנו נפסיק לקנות ממתקים ולא יהיה יותר קינוח אחרי ארוחת הערב'.
אני כמובן סתם מדגים, ואתם יכולים לקחת את זה לאן שאתם רוצים ולמקום שבו אתם מרגישים בנוח ליישם את העונש/השלכה.
זה יכול להיות גם: 'תשמע חמוד, עד עכשיו התעקשת ללכת לישון מאוחר. אני ואמא החלטנו שמעתה אם תלך לישון מאוחר אז לא יהיה לנו זמן לקרוא לך סיפור לפני השינה'.
ואני יכול להדגים עוד אינספור סיטואציות שונות.
היו סמוכים ובטוחים שגם אם תודיעו מראש, ילדיכם עדיין יבחנו אתכם. אבל השינוי יקרה, ותופתעו לגלות עד כמה הוא נמצא כבר ממש מעבר לפינה.
טיפים אחרונים לסיום
הביעו אמפתיה, אתם יותר לא צועקים ונשאבים לתוך ריב.
הילד יבכה, ייתכן שיצעק, הסבירו לו שאתם מבינים וזה באמת לא כיף לקבל עונש, אבל אין ברירה.
היו עקביים. זה קשה ומאתגר, אך הכרחי. אם תהיו עקביים ותיישמו את העונש שהחלטתם עליו, ילדכם יבין זאת וישנה בהדרגה את התנהגותו.
במידה ולאחד מן ההורים קל יותר לאכוף עונש מהשני, תנו את המושכות להורה שמסוגל. אתם צוות, ואין שום סיבה שבעולם שלא תפעלו כצוות.
ובכל שאלה והתייעצות, אשמח לסייע. שמי רון שמעוני, יועץ הורים ושינה, בעל תואר שני בחינוך, כיהנתי כמנהל חטיבת ביניים וכיום עודני במערכת החינוך ובשלל תפקידים נוספים, מאתגרים ומרתקים. אשמח לבחון כיצד לעזור גם לכם.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער