ריבים עם בני נוער - אימת ההורים?
הדינמיקה המוכרת בכל בית ובית עם ילדים היא… ובכן ריבים. לא אומר שנפוצה, אך זהו בהחלט חלק מהנוף. וכל שכן עם מתבגרים. ואם ישנם מספר מתבגרים, הרי שישנם גם ריבים ביניהם. מריב בינינו לבין המתבגרים, זה משפיע על הזוגיות, על הסבלנות שלנו כלפי יתר הילדים, או בקיצור – כאן רבים בכיף.
עכשיו שלא תבינו לא נכון, לריב זה דבר טבעי, ואנחנו חייבים לקבל את זה. מתי צריך לשים STOP? כשרבים כל הזמן. כאן זה כבר לא נורמלי, ומובן לחלוטין למה אתם רוצים להשיב את השפיות למחוזות ביתכם.
ישאלו אותי הורים – כמה רבים בשבוע זה לא נורמלי?
ואני אענה על כך שכל אחד ואחת מבינים זאת בעצמם. ישנם שלא יהיו מסוגלים לקבל ריבים המתרחשים פעמיים בשבוע, וישנם שיגידו הלוואי ונריב רק פעמיים בשבוע.
זה מאוד תלוי באופי ובטמפרמנט של הילד, ובעיקר תתפלאו – בנו.
וכאן טמון הסוד לפתרון: אנחנו לא שותפים לריב
בכלל אני אגיד, אם אנחנו רוצים להפסיק לריב עם המתבגרים שלנו, אז הרי שאנחנו צריכים להפסיק לריב איתם.
לרוב כשאני שואל את ההורים מי צועק בבית יותר, הם חושבים רגע, מהססים ולבסוף אומרים – אנחנו צועקים הרבה יותר. יהיו הורים שגם יאמרו שהמתבגר הרים את הקול והם לא נשארו חייבים.
אני אומר אוקיי, רגע. בואו אנחנו ההורים נפסיק לצעוק. שכן בשביל טנגו צריך 2.
מעטים אם בכלל המקרים בהם רק הילד צועק וההורים מדברים רגיל. ומעטים המקרים בהם ריב עם צעקות מצליח להתפתח, כאשר אחד מן הצדדים לא מרים את הקול ולא 'שותף לריב'.
קל לומר, אבל איך מורידים את ההחלטה הזאת לשטח?
בסופו של יום אנחנו המבוגרים האחראיים, והאחריות היא עלינו, גם היכולת לסיים ריב.
ריבים בדרך כלל נוצרים ממאבקי כוח, מההתנהלות שבבית. אם למשל הילד לא עונה ומתעלם ומיד צועקים, או אם הילד צועק ומשיבים לו בצעקה.
שימו לב: הילד עושה ואנחנו צועקים. כלומר התגובה שלנו להתנהגות שלו היא צעקה, והיא זאת שמזינה את כל העניין.
אני אומר כך: אם המתבגר התחצף, לא עשה מה שביקשתם שיעשה או צעק, תגיבו. חד-משמעית. אבל לא בצעקות.
צעקות הן אולי הכלי האגרסיבי והקולני ביותר בבית, אך הוא גם אחד מן הכלים החלשים ביותר שעומדים לצד ההורים.
מנגד, התגובה המשמעותית ביותר שלנו להתנהגות מסוימת תהיה תגובה בדרך כלל ללא מילים. תגובה במעשים.
1. בוחרים מראש את התגובה
לדוגמה, אם אני צועק לילד "תגיע לפה, אנחנו מאחרים למה אתה לא מגיע" או "כמה פעמים צריך להגיד לך את זה שאנחנו מאחרים לחוג", ומשם כל אחד מן הצדדים צועק על השני.
הצעקות לא עוזרות? הדינמיקה לא משתנה? חייבים לשנות את התגובה.
בהדרכה הורית זה בול מה שאנחנו עושים, אנחנו מתכוננים לתרחיש, ומגיעים אליו מוכנים תוך שאנו קובעים מראש מה נעשה.
מה יכולות להיות התגובות? זה מאוד תלוי בהורים.
יש הורה שיגיד לי אני עכשיו לא אקח אותו לחוג. וכאן התגובה היא – אני לא אסיע אותך אם לא תבוא.
יש הורה אחר שיאמר שהחוג חשוב לו יותר משזה חשוב לילד, ואז נבחר תגובה אחרת בסגנון: 'אתה לא כיבדת את הזמן שלנו, ואנחנו לא נכבד את הזמן שלך' והדבר יתבטא בדברים אחרים, לא בהכרח בהקשר ישיר לחוג.
2. מודיעים על התגובה
בכל הדרכת הורים שאני עורך, תמיד, אבל תמיד מודיעים על כך לילדים לפני כן.
נעשה את זה בצורה ברורה ונודיע למתבגר או המתבגרת מה יקרה אם X יתרחש. מה יקרה אם לא נצא בזמן אל החוג.
מה שחשוב הוא שנדע בדיוק מה התגובה שלנו, נעמוד מאחוריה (ולמשל לא נחשוב על תגובה מוגזמת שהיא בגדר איום סרק ולא באמת נממש אותה).
ברגע שהחלטנו על כך, הצעקות הופכות ללא רלוונטיות שכן הצעקות נובעות מתחושת חוסר אונים וחוסר שליטה. עתה, אנחנו מחזירים את השליטה אלינו.
3. ושומרים על קור רוח
אני מבין אתכם, זה דורש עצבים מברזל. קור רוח אמיתי וממושך.
אני יכול לומר לכם שאם תצליחו לעמוד באתגר לאורך מספר ימים רצופים, בהכרח תראו גם את המתבגרים והמתבגרות שלכם מפסיקים לצעוק, מפסיקים את הדינמיקה הזו של הריב האינסופי.
העניקו לילדיכם כלים - זכרו שלעתים הריב נובע מתסכול
בין אם מדובר בילדים ובין אם מדובר בריב עם מתבגרים, פעמים רבות הזעם הרב והעצבים שניצתים בין רגע, נובעים מתחושת תסכול מתמשכת. זוהי בעצם דרך הביטוי המיידית בה ילדיכם בוחרים (וגם לעתים קרובות גם ההורים).
במקום שניתן פידבק על ההתנהגות הכועסת, צריך לבחון ממה היא נובעת.
הקושי כאן הוא גדול, אני מוכרח לציין. מתבגרים לרוב ממדרים את ההורים ולא מספרים את שעל ליבם.
כאן אני ממליץ בחום לשפר את היחסים. כן, זה נשמע קצת אבסורד, שכן אם אנו מפסיקים לריב עם המתבגר שלנו אז בהכרח ששיפרנו את היחסים עמו. אבל חכו רגע – אם תשפרו את היחסים עם המתבגר בהדרגה, כך בהדרגה הריבים יפחתו. מעין סוגיה של מה בא קודם הביצה או התרנגולת.
כתבתי על כך מאמר שאני ממליץ לכם בחום לקרוא, אך אומר לכם את עיקרי הדברים:
- אל תמעיטו בחשיבותם של דברים שמעניינים אותם כמו טיקטוק, או מתבגר/ת שהחליט/ה להיות צמחוני/ת וכן הלאה. הראו עניין בלבד.
- שבצו לעצמכם בלוח הזמנים זמן שהוא רק שלכם ושל המתבגר/ת. זה זמן איכות שלא מדברים בו על לימודים או על נושאים שגורמים לריב. זכרו שמערכת היחסים שלכם לא מוכרחה לחוג סביב נושא אחד בלבד.
- קחו את המתבגרים לדבר מה שהם אוהבים כמו תערוכת רכבים או פסטיבל אוכל וכיוצא בזה. זכרו שזהו זמן שלכם ושלהם בלבד.
דרך שיפור היחסים, ראשית כל הריבים יתמעטו, המתבגרים יהיו נכונים יותר להתפשר אתכם וללכת אתכם בדרך שאתם רוצים בה, ויתרה מזאת: באמצעות שיפור היחסים עם המתבגרים, הם יפנו אליכם בשל גורמי תסכול שונים. הם ירגישו יותר בנוח להיעזר בכם ולהיפתח בפניכם.
אנסה לסכם זאת כך: מערכת יחסים שהיא לא רק נוזפת, חוקרת, או מבטלת, אלא שומעת ומכילה.
התייעצו איתי
ברוכים הבאים לאתרי, שמי רון שמעוני, אני יועץ הורים, בין תפקידיי ניהלתי חטיבת ביניים (ועודני בתפקידי ניהול), בעל תואר שני בחינוך ואבא בעצמי 🙂
ריבים עם מתבגרים הם בהחלט לא נושא פשוט, והם מצריכים הרבה אורך רוח, ונכונות למצוא פתרונות שונים מאלו שהורגלנו אליהם עם ילדינו כשהם היו קטנים.
בכל שאלה והתייעצות בנושא, אני מזמין אתכם ליצור איתי קשר טלפוני, לכתוב לי בוואטסאפ או להשאיר לי פניה באתר.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער