מה עושים כשהמתבגרים עושים משהו חמור בלי רשות?
כשניגשתי אל המחשב לצורך כתיבת מאמר זה, רציתי להתייחס למקרה נקודתי שפגשתי בו (בהתאם לכותרת כמובן), אבל אז , בהחלטה של רגע, בחרתי להתייחס אליו מתוך הראייה הכללית יותר. למה בכלל זה קרה לנו? ומה עושים מכאן? אל תתאכזבו! יש לי נקודה מאוד חשובה במאמר, גם אם הוא לא נוגע ישירות בפירסינג.
אפתח בסיפור קצרצר:
במשפחה שלי כולנו היינו לוחמים, וזכור לי איך בן דוד שלי יצא לטיול הגדול אחרי השירות הצבאי. בטיול, בין שלל ההרפתקאות שהוא חווה, הוא גם בחר לעשות קעקוע.
עכשיו סבא שלי… ובכן, בואו נאמר זאת בלשון עדינה, היה ברור לכל בני המשפחה שהוא לא יקבל זאת בעין יפה.
הבית של סבא וסבתא שלי היה מאוד מרכזי. תמיד היינו שם. ובן דוד שלי כבדרך קבע, היה נוהג להסתיר את הקעקוע. לוחם אמרתי, טיול אחרי צבא שגדוש בהרפתקאות ואדרנלין, עשה דברים גדולים! אבל בבית של סבא וסבתא? הקעקוע היה מוחבא טוב מאוד.
אין ספק שסבא שלי ידע סמכות מהי 🙂
למה הוא החביא את הקעקוע? כיוון שהוא ידע שסבא שלי יכעס מאוד.
ובאמת, יום אחד סבא שלי הבחין בקעקוע. הוא זעם, הוא רתח, ואז נזף: 'איך הוא מרשה לעצמו לעשות דבר כזה לגוף שלו? זה לא מקובל עלי!'.
כמובן שאת הנעשה אין להשיב, אבל שימו לב עד כמה בן דוד שלי נרתע מעצם המחשבה שזה יתגלה.
למה אני פותח בדוגמה הזאת?
כיוון ששימו לב עד כמה העולם שלנו השתנה. הסמכות ההורית השתנתה לחלוטין.
הכלים שיש לנו היום כהורים הם שונים בתכלית מן הכלים שהיו להורים שלנו, או לסבא והסבתא שלנו. כל שכן לסבא שלי. לכן, גם הדרישות וגם הציפיות הן שונות.
אם אני כילד ידעתי שבחיים אבל בחיים לא אעז לעשות קעקוע או פירסינג או אפילו לצבוע את השיער, מבלי לקבל רשות מן ההורים שלי, הרי שכיום מדובר בעולם אחר לחלוטין. פתוח יותר, גמיש יותר ומלא ברעיונות שמציפים אותנו ברשתות החברתיות ובטלוויזיה.
רגע לפני שמתרגזים על הילד/ה, עוצרים ובודקים את עצמנו
אני חלילה לא בא ומצדיק את הבת שלכם שעשתה פירסינג ללא שום רשות, או כל מעשה חמור אחר שנעשה מבלי שנשאלתם עליו קודם לכן. אבל אני כן חושב שחשוב לעתים לגבש פרספקטיבה מעט שונה.
אני עובד כסגן מנהל בחטיבת ביניים, ופוגש באינספור נערים ונערות. השיח איתם מאוד כנה ומאוד בגובה העיניים (אגב זהו אחד הדברים האהובים עלי ביותר בעבודתי בביה"ס).
זכור לי כיצד נער מסוים אמר לי פעם: 'עדיף לבקש סליחה מאשר לבקש רשות'. זה משפט שלקחתי איתי לחיים. הם אומרים יאללה אני אחטוף על הראש, אבל אלך בדרך שלי.
מה אני בא להגיד כאן?
אנחנו מתייחסים כרגע במאמר הזה למצב נתון, מצב שכבר קרה. ועלינו לשאול את עצמנו שאלה אחרת: לא איך מגיבים למה שקרה? למרות שגם זה חשוב. אלא – איך היינו יכולים לתת לילד או הילדה שלנו את התחושה שהם יכולים לפנות אלינו. שהם לא צריכים להציב עובדות בשטח?
ואני שואל באותה הנשימה: איך לוקחים את הדבר הכל כך מורכב הזה שנקרא 'יחסים עם מתבגרים' והופכים אותו למשהו חיובי יותר, חזק יותר, איתן יותר מהכל.
תדעו:
אני פוגש באינספור הורים שמספרים לי שילדיהם רואים בהם בתור 'לא מבינים מהחיים שלהם', או 'חופרים' ושלל מילים שאני מבין בהחלט את העלבון מצד ההורה. עם זאת, בואו נודה באמת – אנחנו באמת לא חיים בעולם שלהם. לעתים, אנחנו גם שופטים אותם יותר מדי לחומרה, או מזלזלים ומפקפקים בתחומי העניין של המתבגרים והמתבגרות שלנו.
אני אומר הורים: תתחזקו את היחסים עם המתבגרים. אם הם עשו דבר מה בלי לשאול אתכם, נסו לבחון מה הוביל אותם לנקוט דווקא בצעד כזה ולא לשתף אתכם.
ודעו – חיזוק היחסים עם המתבגרים הוא כלי מרכזי בהדרכות הורים.
היתכן שאולי פגענו ביחסים מבלי שהתכוונו לכך?
כמובן שזוהי שאלה רטורית, והורים פוגעים ביחסים עם המתבגר או המתבגרת ללא שום כוונת תחילה או חלילה זדון.
בואו נודה באמת – כהורים אנחנו נוטים לשפוט.
להגיד לילדים שלנו איזה עולם לא טוב יש להם ואילו איזה עולם כיף היה לנו בילדות. או שאנחנו מבטלים דברים שהם רוצים, או רואים באיזשהו דבר מה שהוא חלק מרכזי מעולמם, כמו טיק-טוק, כנושא שאפשר ללעוג עליו או לבטל אותו.
הורים רבים פוגמים בטעות ביחסים ואף נכנסים למעין מערבולת שלא נגמרת סביב הלימודים.
לרוב, כדי להשיג תוצאות, הורים מחרבים את היחסים. לא פחות ולא יותר. אני מתכוון לכל מילה שאני כותב כאן.
אני פוגש בהורים שרוצים שהילד או הילדה שלהם ישיגו תוצאות ויצליחו בלימודים. הורים שהופכים את זה לפרויקט חייהם. הורים שממש מספרים לי שהם יעשו הכל, יצעקו, יריבו, יכנסו למאבקי כוח, בשביל שהציונים יטפסו. שאומרים לי שכל השיח שלהם עם הנער או הנערה חג סביב 'למה לא הכנת שיעורים' או 'למה קיבלנו משוב שלילי עליך' או 'למה לא למדת למבחן כמו שצריך'.
במידה והמתבגרת שלכם עשתה פירסינג ולא סיפרה לכם, אלא פשוט הציבה עובדות בשטח – שאלו את עצמכם, כיצד אתם יכולים לחזק את מערכת היחסים. לשפר אותה. למנוע את הפעם הבאה. לגרום לה להרגיש בנוח לפנות אליכם.
בנושא זה אשמח להפנות אתכם למאמר שלם שמסביר ומדגים כיצד לחזק את מערכת היחסים עם המתבגר/ת.
אבל אוקיי, זה קרה - איך אנחנו מגיבים בפועל? אי אפשר לא להגיב.
קודם כל קרה כאן משהו לא מכובד.
אז אחרי שהנחתי את היסודות לכך שאתם צריכים לבחון גם את מערכת היחסים כולה עם המתבגר/ת, ניגש לשלב התגובה.
אנחנו נביע את המחאה שלנו, אנחנו נאמר שזה לא מקובל עלינו.
איך אנחנו יכולים להביע מחאה?
בדרך כלל, גם עם מתבגרים, אנחנו ניקח משהו שחשוב להם כדי להראות שיש השלכות למעשים, או נוסיף משהו דוגמת מטלה.
אני אומר חד-משמעית – אין בעיה: תגיבו. אבל זה רק חלק אחד מן התהליך.
הדבר השני הוא לייצר תהליך. לייצר שיח.
החליטו שאתם מייצרים שיח עם הנער או הנערה. שאתם בונים לעצמכם תוכנית פעולה לחיזוק מערכת היחסים.
הקפידו לבחור את הקרבות שלכם. לבחור על מה אתם תריבו ותעמדו על שלכם, ועל מה אתם מוכנים להבליג.
פעמים רבות אני פוגש בהורים שלא בטוחים בדיוק מהם הקווים האדומים שלהם. או לעתים הורים שלא מתואמים וכל הורה מחזיק בקווים אדומים שונים.
תאמו עמדות, והחליטו על מה אתם מתעקשים ומענישים בעת הצורך, על מה אתם רבים, ועל מה אתם פשוט ממשיכים ועוברים לסדר היום.
גם זה, ישפר את מערכת היחסים ויאפשר לכם להפחית את השיפוטיות כלפי הנער/ה (והאמת שזה גם יפחית משמעותית את המשאבים שנלקחים מכם בכל וויכוח).
זכרו כלל ברזל: אתם לא יכולים להיאבק עם ילדכם על כל דבר.
טיפים לזמן איכות עם הנער/ה (שתבינו עד כמה זה משמעותי)
שימו לב עד כמה הנושא הזה חשוב לי, עד כמה הוא יכול להשפיע לטובה.
זמן איכות עם המתבגרים שלכם זה הזמן שלכם לחוות איתם חוויות, לא לחנך, לא לשפוט, לא להעיר.
אתם מתנתקים מהטלפונים הניידים, אתם סוגרים לעצמכם לו"ז מסודר ואתם יודעים שזה קורה.
בזמן האיכות שלנו עם המתבגרת/ת אנחנו הופכים למישהו שאפשר לדבר איתו, שכיף לדבר איתו.
אתם תראו בהדרגה, כיצד אתם הופכים יותר ויותר למישהו שהנער או הנערה ירגישו שהם יכולים לפנות אליו, להתייעץ איתו.
שאולי בפעם הבאה שתעלה מחשבה על עגיל נוסף, הם כבר יבואו אליכם, יזרקו את הרעיון באוויר, יהיו נינוחים אתכם וירצו לשמוע את דעתכם.
אל תגידו להם שהמוזיקה שלהם היא פח, שהמשחקים שלהם משעממים או משונים, שהטיק טוק הזה הוא שטויות, וכו' וכו' – היו קשובים להם, הביעו עניין, תחוו איתם חוויות.
הפכו מהורים שמרחיקים בטעות את ילדיהם, להורים שממש עוטפים ורוצים להיות חלק מעולמם של ילדיהם המתבגרים.
אני מבטיח לכם – אין תחושה מתגמלת יותר משיח פורה עם המתבגר/ת. זה עולם אחר. זה מחמיא בטירוף, והם כל כך מעניינים וכל כך כיפים. רק צריך להושיט יד.
ובכל שאלה והתייעצות, או במידה והיחסים עם המתבגר/ת מורכבים מאוד ומאתגרים מאוד; אני כאן לספר לכם שאפשר אחרת, ואפשר לתקן. פנו אלי, רון שמעוני יועץ הורים, ואשמח לסייע.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער