חושבים שהילד שלכם רגיש מדי?
בסופו של יום, כל אחד ואחת מאתנו נולדים עם אופי מסוים. חלקנו רגישים יותר, חלקנו רגישים פחות. אלו תכונות שטבועות בנו. האם בהכרח כדאי שנעשה מאמץ לשנות תכונה שכזו הטבועה בילדנו? השאלה העיקרית שעלינו לשאול את עצמנו היא אם מדובר ברגישות או שמא פגיעות.
פעמים רבות כאשר הורים משוחחים איתי על ילד בעל רגישות יתר, אני משתדל לשים לב להבדלים הללו.
אנחנו כן רוצים שהילדים שלנו יהיו רגישים; רגישים לאחר שזו תכונה שעוזרת מאוד לתקשורת הבין-אישית. אנשים רגישים קולטים מהר יותר מה הצד השני רוצה, הם קולטים את הסביבה, הם יודעים 'לקרוא את המפה'. זוהי תכונה נפלאה שיכולה לקדם אותם רבות, הן כילדים ומתבגרים, והן כאנשים בוגרים.
לכן אני תמיד מחדד שרגישות היא דבר נפלא. אולם מתי היא יכולה להיות לנו לרועץ? או 'יותר מדי'? כאשר הילד שלנו נהפך לפגיע. והקו הזה הוא אמנם דק, אך עלינו לשים לב אליו.
הכוח להתמודד אל מול טיפול בסיטואציה עצמה
טבעי שכהורים נחשוש לילדינו, ונרצה למנוע מהם מצוקה ופגיעות. ניתן להדגים מגוון רחב של תרחישים, וחלקם שונים בתכלית זה מזה.
כך למשל, ישנם הבדלים ניכרים בין ילד שבוכה או כועס כיוון שאומרים לו לא, לבין ילד שבא הביתה ובוכה כיוון שחברים לכיתה לא שיתפו אותו במשחק.
יש הבדל ויש קשר בין שני המקרים שתיארתי:
ההבדל – וודאי שאי אפשר להשוות בין ילד שאמרו לו 'לא' על ממתק במכולת או שאמרו לו כי צריך להפסיק לשחק ולהיכנס להתרחץ. לבין ילד שחווה דחייה חברתית.
הדומה – בשני המקרים הילדים מביעים מצוקה וחווים חוויה שלילית.
בשני המקרים, הכוח שלנו כהורים הוא לא 'להשקיט' את הרגישות הזו, אלא לתת כלים להתמודדות. התמודדות עם אכזבה, עם תחושה קשה.
כן חשוב שנתערב ושנתפעל, כך למשל אם הילד חווה סוגיה חברתית מתמשכת (ולא אם מדובר במקרה נקודתי שבו לא רצו לשתף אותו במשחק). היכולת שלנו לפתור את הבעיה במלואה בגן וכל שכן בבית הספר, היא חלקית. לעומת זאת, היכולת שלנו להעניק כלים להתמודדות ויצירת חוסן נפשי, היא כולה בידיים שלנו.
כלים להתמודדות עם תסכול
הכוח שלנו טמון ביכולת להעניק לילדינו כלים לא רק להתמודדות עם סיטואציה מסוימת; כי אם להתמודדות עם חוויות ואתגרים שהם כורח המציאות של כל אחד ואחת.
אחת מן הטעויות הנפוצות שאנו עושים, היא לפעול ישר כדי למנוע את תחושת המצוקה. להפסיק את הבכי או הכעס. אם למשל, הילד כועס ונרגז כיוון שאחיו קיבל מתנת יום הולדת ואילו הוא לא. ישנם הורים שמראש יקנו שתי מתנות, ולו רק בשביל למנוע את מפח הנפש.
כאשר אנחנו רק פועלים כנגד הסיטואציה הקשה, ולא מספקים כלים להתמודדות עמה, כאן מבלי ששמנו לב, חיזקנו פגיעות.
לכן אני ממליץ על הטיפים הבאים:
1. תנו להם להתמודד עם הסיטואציה
זה מתחיל בדברים הקטנים ביותר, כמו ללמוד לקבל 'לא'.
הנטייה שלנו, ובמיוחד בגילאים קטנים, היא לנסות ולרצות את הילד, לגרום לו להרגיש טוב ולעודד אותו. אל תעשו את זה, תנו לתסכול שלו את הלגיטימציה שמגיעה לו.
טבעי שיחוש בתסכול. בו-זמנית, טבעי והגיוני שגם הוא ילמד בהדרגה להתמודד עם התחושה הזו, ולהתגבר עליה. בכוחות עצמו.
אתם יכולים להיות שם, אתם יכולים לנחם ולהפגין אמפתיה. אך אל תנסו לפצות על 'לא' אחד ב'כן' אחר.
2. עזרו לו לפעול למען הפתרון
ישנם תרחישים שבהם חשוב שנדבר עם המורה או הגננת. למשל דחייה חברתית היא נושא שאל לנו להניח לילדינו להתמודד לבדם (ומה גם שאינני מכיר אף הורה שיסכים לעמוד ולהביט מן הצד).
אולם אם מדובר בחבר לבית הספר שלפתע החל להתרחק, או אם הוחלט בפעילות כיתתית שלא לעשות דבר מה וזה נגד את רצון ילדכם – אל תמהרו להכריז שאתם 'תדברו עם'.
אתם לא צריכים לדבר בשביל ילדכם. הוא יכול ויודע לבטא את עצמו. כן חשוב לייעץ, לתווך את הסיטואציה, להסביר מה ניתן לעשות, כיצד להתבטא. אך הוא זה שצריך להתמודד עם התרחיש. וכמובן, היו שם, נסו לדובב אותו לשמוע שעל לבו, להעניק לו מקום של פורקן וקשב.
ישנו הבדל גדול בין ילד שמתוסכל מכך שהוא ניסה לשנות, לבין ילד שמתוסכל מתחושת חוסר אונים. מתחושה שהוא תלוי ביכולות והפתרונות של ההורים.
3. היו פעילים בהתמודדויות המתרחשות בבית
לפעמים ישנן סיטואציות שחולפות לנו מתחת לרדאר. זה הזמן לשים לב לאותן התמודדויות עם תסכולים המתרחשות במקום שבו יש לכם את השליטה והיכולת לתווך את המצב.
תסכול ופגיעות יכולים להתעורר מקנאה בין אחים, פגיעות יכולה לנבוע מתוך רצון לתשומת לב או אי קבלת דבר מה שרוצים.
גם כאשר הדבר מתרחש לנגד עיניכם, נסו לשמור על עמדת השגחה מסוימת. אתם צופים מן הצד, פעילים למחצה אם ישנו צורך מהותי בכך.
בשונה מתכונה מבורכת כגון רגישות, פגיעות היא אלמנט בר-שינוי אשר הולך ומתעצב עם מרוצת השנים, ועל-בסיס ניסיון חיים.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
התייעצו איתי
שמי רון שמעוני, וברוכים הבאים לאתרי.
אני מדריך הורים בגישת מיכל דליות, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים.
על השאלה איך עוזרים לילד רגיש עלינו לענות קודם כל בשאלה נוספת – האם מדובר ברגישות או פגיעות? אם אינכם בטוחים בכך, אני מזמין אתכם להיוועץ עמי בכל שאלה.
ניתן לפנות אלי בהודעת וואטסאפ, ליצור איתי קשר טלפוני או להשאיר פניה באתר יחד עם תיאור המקרה המדובר.
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער