איך מלמדים ילדים דחיית סיפוקים?
אי דחיית סיפוקים היא ככל הנראה אחת מן הסיבות המרכזיות לחיכוכים בבית. האם אנחנו יכולים ללמד את ילדינו כיצד להתמודד עם מציאות בה לא הכול ניתן בזה הרגע? וודאי שכן, זוהי כוחה של ההורות 🙂 להעניק כלים.
אחד הדברים שאני הכי אוהב לראות ביוטיוב זה 'מבחן המרשמלו'.
מבחן המרשמלו הוא בעצם מבחן שבו לקחו קבוצה של ילדים, ומול כל ילד וילדה שמו צלחת קטנה ובה מרשמלו. אמרו להם ככה "תקשיבו, יש לכם עכשיו מרשמלו. מי שרוצה יכול לאכול. אבל מי שימתין רבע שעה, יקבל עוד אחד." כך אמרו ופתחו להם שעון.
רצו לבדוק לאיזה מן הילדים יש יכולת של דחיית סיפוקים, ולבחון אם יש התאמה בין יכולת דחיית סיפוקים לבין הישגים ואינטליגנציה.
הממצאים הראו כי ילדים שהתמודדו עם האתגר, והפגינו יכולת איפוק, גם רשמו לעצמם הישגים יפים לעומת אלו שהחליטו לזכות במרשמלו כאן ועכשיו.
אני אישית ממש נהנה מניסויים שכאלו. לראות את ההתמודדות של הילדים. ילד אחד שמסתכל ומריח את המרשמלו, אחד שבגלל לא מסוגל וישר מכניס אותו לפה, ילד שמסתכל לכל הכיוונים ולוקח ביסים קטנים, וילד שממש מתפתל ונאבק עם עצמו. לראות את ההתמודדות הפרטית שלהם, מרתקת אותי.
ניסוי שכזה, לדעתי צריך לדרבן אותנו כהורים, ללמד את ילדינו כיצד לדחות סיפוקים. ניתן וחשוב לרכוש זאת בגיל צעיר.
הכנה לחיים האמיתיים
אותו ניסוי מראה לנו השקפה רחבה יותר על הורות – כל מה שאנחנו מלמדים עכשיו, משפיע על החיים הבוגרים העתידיים.
הוכח לאינספור פעמים, כי יכולת דחיית סיפוקים אצל ילדים בגיל קטן, משפיעה ורלוונטית בחיים המבוגרים. משפיעה ורלוונטית במדדים של הצלחה, של התמודדות עם החיים והאתגרים שהם מביאים עמם.
אי דחיית סיפוקים יכולה להתבטא במגוון דרכים:
- ילד שאין לו סבלנות
- או ילד שלא יכול להתאפק
- ילד שחייב לומר את דעתו ולהתווכח גם ברגעים פחות נכונים
- חוסר מוכנות לשמוע את האחר עם דעה המנוגדת לשלו
- ועוד
ההשלכות של אי דחיית סיפוקים
היכולת הזו היא קריטית, למשל במשחקים; הרבה פעמים ילדים שמבחינה חברתית חווים קושי, פעמים רבות הדבר נובע בדיוק מכך. זהו ילד שיכול להתעקש לא מעט, לרצות שהמשחק יהיה על-פי החוקים שלו; זהו ילד שפחות נעים לחברה שסובבת אותו, ילד שמגיע לעימותים תכופים עם הסביבה.
אותם העימותים, יכולים לעצב את האישיות של הילד, ולהפכו לאגרסיבי יותר, לוחמני, עקשן.
בנוסף, זה עלול לעצב גם את מי שכן נמצא איתו בסביבה הקרובה, אילו ילדים מתקרבים אליו ואילו לא, וגם אילו אנשים יתקרבו אליו בחייו הבוגרים ואילו לא.
דחיית סיפוקים זהו גם אלמנט קריטי באווירה שבבית ובהתמודדות ההורית היומיומית.
אגזים ואומר שישנם עשרות מקרים בבית שבהם אנחנו יכולים להצביע על אי דחיית סיפוקים של הילד.
אם זה להפסיק משחק עכשיו כי הולכים לישון או להתרחץ או לאכול, אם זה קודם להכין שיעורי בית ורק אחר כך טלוויזיה, אם זה להמתין בתור שהאח יסיים לשחק, או להמתין בתור למקלחת.
יש כל כך הרבה מקרים ביום-יום מתוך הבית, שבהם הנחלת ערך שכזה, יכולה למנוע חיכוכים משמעותיים בין אחים לאחים ובין ילדים להורים.
והיתרונות חשובים לא פחות
ילד שדוחה סיפוקים, הוא גם ילד שמתבונן הרבה יותר טוב במתרחש סביבו.
אלו הם ילדים שמצליחים לקחת את הזמן ולהסתכל סביב, ללמוד מן הסביבה. אותה התבוננות מעניקה לילדינו כלים, ידע ומידע בשביל לפעול.
החיים לעתים פשוטים ולעתים מצריכים אסטרטגיה מתאימה. מחשבה מקדימה ופעולה שקולה.
ילד שיש לו קושי בדחיית סיפוקים עלול בהחלט להחמיץ הרבה דברים סביבו. למשל, אם יתעקש לשחק עם ילדים רק לפי החוקים שלו, יכול להיות שהוא יחמיץ חוויה חדשה, או ידע חדש אותו יכול היה לרכוש. אנו למדים בכל עת מן הזולת.
כיצד ניתן לתרגל דחיית סיפוקים אצל ילדים?
1. משחק
הטיפ החשוב ביותר – משחק.
מי מכם שיעלעל מעט בבלוג שלי יגלה אינספור מאמרים שבהם אני ממליץ על המשחק ככלי להנחלת ערכים וחינוך. על-ידי משחק, אפשר ללמד את הערך של דחיית סיפוקים, וממש לשקף מצבים בהם אנו נאלצים להתמודד עם כך.
זה יכול להתבטא ולו בדברים הפשוטים ביותר:
- מתי התור שלי?
- מתי מתחילים לשחק?
- מתי מסיימים את המשחק?
- איך מתקדמים במשחק?
- האם יש אפשרות לבנות מהלך או שאני ישר קופץ הלאה?
כלומר משחק זו דרך נפלאה לעבוד על הדבר הזה.
2. התגובות שלנו
זהו העיקרון החשוב ביותר בהדרכה הורית; האופן שבו אנו מגיבים, משפיע על הדרך שבה ילדינו נוהגים. אם נשנו את תגובותינו, כך גם ילדינו ישנו את תגובותיהם / התנהגותם.
עלינו ללמד את ילדנו שכאשר דחיית הסיפוקים שלו היא בעייתית, אז הוא לא מרוויח מכך דבר.
פעמים רבות כהורים, אנו מתקשים להתמודד עם הנושא. אנחנו עייפים ומותשים מיום העבודה, ואין לנו חשק להתמודד עם מאבק כוח כזה או אחר. למשל לילד נפל המזלג על הרצפה והוא מתעקש שאנחנו נקים, אנחנו מרימים כי אין לנו כוח לעמוד על שלנו ולהתעקש שהוא זה שירים את המזלג שנפל.
התגובה שלנו צריכה להיות עקבית:
אם אנחנו נראה לילד שהוא מפסיד מכך שהוא לא מחכה מספיק, אז הוא ילמד שכדאי להמתין. ולהפך – אם נראה לילד שלא צריך להמתין ושאם מתעקשים אז מקבלים, כך הוא גם ייצא החוצה לעולם האמיתי ויבין על בשרו שהדברים לא עובדים כך.
זה יכול להתבטא באינספור מצבים:
- שיחת טלפון – אם הילד מתעקש שנדבר איתו תוך כדי שאנחנו בשיחה,
- אם הילד צורח כי הוא רוצה משהו ואנו מיד מביאים
- אם זה הילד שמתעקש להמשיך ולשחק במקום ללכת לגן
אדגים את שיחת הטלפון, ואומר שאתם צריכים להתעקש על השיחה שלכם. כמובן אלא אם כן מדובר באמת במצב דחוף.
לאחר שהשיחה הטלפונית תסתיים, תפנו אל הילד ותאמרו 'כל הכבוד שהמתנת אני גאה בך. מה רצית לומר לי?'.
אפשר גם לתת צ'ופרים, למשל כשמדובר בפעוטות, הרי שאפילו מדבקה בתור פרס על המתנה ודחיית סיפוקים, היא דרך נפלאה להנחיל ערך שכזה.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
התייעצו איתי
שמי רון שמעוני, אני מעביר הדרכות הוריות בשיטת מיכל דליות, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים.
אני שמח להציע הדרכות הורים במגוון רחב של נושאים. את ההדרכות אני עורך אונליין או בקליניקות שלי שממוקמות בתל אביב, פתח תקווה ורעננה.
בכל שאלה והתייעצות, ניתן לכתוב לי בטופס יצירת הקשר ואף לתאר את האתגר המדובר, לכתוב לי בוואטסאפ או ליצור איתי קשר טלפוני.
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער