משנים גישה ומשם משנים את ההווי שבבית
אני מרגיש צורך להדגיש את זה כי זה באמת ובתמים חשוב: מה שאנחנו אומרים לעצמנו, משפיע על האופן שבו אנו מגיבים למצבים שונים. אם זה במקום העבודה ואם זה בדינמיקה שלנו מול ילדינו. 'הילד לא סופר אותי' רק יחזק אצלנו את תחושת העלבון. בואו ונסיר זאת מעלינו. נפתח דף חדש.
הפנטזיה של כולנו, כל הורה, היא שנאמר משהו לילדינו וזה באמת יקרה. כמו 'בוא להתקלח' או 'תלמד למבחן' או 'תפסיק להציק לאחיך', ואני מאמין שאני יכול להמשיך עם אינספור ציטוטים.
זה לא תלוי בנו. ואם אנחנו חושבים שזה תלוי אך ורק בנו – לצערי אפתח את המאמר עם בשורה קצת שלילית ואומר שזוהי תפישה מוטעית.
אין לנו שליטה ממשית על ילדינו. וככל שהם גדלים, השליטה רק הולכת והופכת לרופפת יותר.
זהו מוקד לתסכול עבור כל הורה. לעתים אנחנו מבקשים משהו כי זהו סדר היום, כמו 'בוא נצא לגן' או 'בוא נתלבש. לעתים אנחנו מבקשים משהו כי זה נועד לשמור על בריאות הילד או להשפיע על עתידו כמו 'תעשה את שיעורי הבית' או 'בוא לאכול' או 'בוא להתרחץ'.
יש הורים שיגידו לי: זה לא עובד? אוקיי.. אנחנו צועקים יותר וזה בסוף קורה.
לא אגיד שמדובר ב-100% מן המקרים, אך במרבית הפעמים כשאני נובר יותר בפרטים, מתגלה שההורה הכריח את ילדו ושהמילים בלבד, גם אם נאמרו בצעקה, לא הביא איתן תועלת.
האם זה בר שינוי? חד משמעית כן
התסכול בהדרכה ההורית הוא גבוה ומורגש. הורים סמכותיים ככל שיהיו, מספרים לי כיצד הם מרימים את הכול ו'זה לא מזיז לו, הוא ממשיך בשלו'.
כמו שאלברט איינשטיין אומר: ההגדרה לאי שפיות היא לעשות את אותו הדבר ולצפות לתגובה שונה? בואו נחליט שאם כל מה שעשינו לא עבד עד כה, או עבד חלקית בלבד – זה הזמן לערוך תכנית פעולה חדשה.
1. ראשית כל
הוציאו מהלקסיקון משפטים כמו הילד לא סופר אותי, אני לא מזיז לו, לא אכפת לו, הוא עושה לי דווקא, למה הוא עושה לי את זה? וכן הלאה.
הילד עושה מה שבא לו, זה טבעי לחלוטין. כל אחד ואחת מאתנו היו רוצים את החופש לעשות מה שבא להם. זה התפקיד של ילדינו לעשות מה שבא להם, וזה התפקיד שלנו להכווין אותם בדברים מסוימים. ואגב, זה חשוב מאוד גם לעתיד – זוהי הכנה לחיים האמיתיים. לא כל דבר שנרצה יקרה.
2. שנית...
בדקו מהן התגובות שלכם היום, כדי שתוכלו להימנע מהן בעתיד.
אם ספירה עד 3 לא הועילה, הימנעו מזה. אני יודע שמדובר בהרגל שקשה להתנתק ממנו. ואם הצעקות לא עזרו, אז 'לשבור את הכלים' ולשאוג וודאי שלא יעזור ורק יגרום לבכי רב יותר.
3. ולבסוף
הכינו בנק פעולות חדש שישנה את המשוואה וישיב לכם את השליטה.
שום דבר לא באוויר, יושבים ויוצרים תכנית פעולה, ומיד ארחיב בנושא.
'תעשה מה שאתה רוצה.. אבל יש לזה השלכות'
זוכרים שאמרתי להוציא מהמשוואה מילים כמו 'הוא עושה לי דווקא' או 'למה הוא עושה לי את זה?' שנו את הגישה ל: מה הילד שלי מרוויח מההתנהגות שלו?
ולאחר מכן החליטו על צעדים שתוכלו לנקוט כדי שילדכם יבין שיש למעשים שלו השלכות.
חשוב, חשוב, חשוב: אמרו לילדיכם קודם לכן מה היה עד כה, ומה יקרה מעתה והלאה. עשו זאת לא בזמן הסיטואציה הקשה, אלא בזמן שכולם רגועים ונינוחים.
בואו נדגים:
אם אתם מבקשים מילדכם להתקלח והוא מסרב, ועדיין ממשיך לשחק. אתם ניגשים שוב, מבקשים שוב, הוא מסרב או אולי אפילו מתעלם. חכו עם הצעקות, אל תספרו עד 3.
אמרו לו הרבה לפני שעת המקלחת את החוקים החדשים אותם אדגים במשפט הבא:
'אוקיי, אם אתה ממשיך לשחק ולא מגיע להתקלח, אז מחר המשחק לא יהיה יותר. אני אקח את המשחק ולא יהיה לך אותו להמשך השבוע'.
אני נותן באזור ה-50/50 שהילד ישתכנע או ימשיך לשחק. גם ייתכן שפעם אחת הוא יסכים ובפעם השנייה לא.
אם הוא ניגש להתקלח, מצוין. אם הוא המשיך לשחק ורק לאחר שכנועים רבים ניגש לאמבטיה; קחו את המשחק.
האם יהיה בכי? יהיה. האם הילד יצעק ויבקש את המשחק? כן. האם זה יהיה קל לכם כהורים? לא.
אבל תתמידו – עמדו על שלכם. החלטתם וזה קורה. אתם לא צועקים, תגלו גם אמפתיה זה בסדר גמור לנחם.
אתם יוצרים כאן משוואה חדשה ובה הילד אולי הרוויח עוד זמן משחק, אבל הוא הפסיק את המשחק לאחר מכן.
ילדים הם עם סופר חכם ונבון, הם יודעים 'לעשות את המתמטיקה'. בתוך מספר ימים תיווכחו לגלות כיצד ההתנהגות מתחילה להשתנות.
מה עשינו כאן?
- לימדנו את הילד שהנה בחרת ויש תוצאות לבחירות שלך (זהו גם שיעור חשוב לחיים)
- הגדרנו תוצאות והשבנו את השליטה לידיים שלנו
'רון זאת לא חוכמה! תדגים על ילדים גדולים!'
הצלחתי לקרוא לכם את המחשבות? 🙂 אני משער שלפחות אצל חלקכם.
נלך על דוגמה מוכרת: אנחנו אומרים לילדנו לחזור הביתה עד שעה מסוימת מיציאת השישי והוא חוזר בשעה מאוחרת יותר. עושה מה שבא לו, הולך לעוד חבר, לא מסתכל על השעון ולא מתייחס למה שהתבקש.
גם פה אנחנו מגדירים מראש מהן ההשלכות ומשוחחים על כך עם ילדינו. לא מנחיתים שום דבר בהפתעה.
'תשמע, אני אומר לך תמיד לחזור עד 23:00 ואתה מאחר. אם תחזור עד 23:00 מצוין, ואם לא – אז אפחית לך מדמי הכיס / אז לא אוכל לקחת אותך למסיבה / לא תוכל לצאת בשישי שלאחריו'.
בחרתי כאן רק בעונשים שיש לנו שליטה עליהם.
וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בהדרכה הורית:
אנחנו בודקים את התגובות שלנו, מבינים מה עובד ומה לא. מכינים תכנית פעולה ומורידים אותה לשטח.
טיפ זהב: טפחו את מערכת היחסים
במאמרים רבים שאני מעלה לבלוג, אני נוהג לציין עד כמה חשוב לטפח את מערכת היחסים עם הילדים.
זכרו זאת: ככל שתטפחו מערכת יחסים טובה יותר עם ילדיכם, כך הם יהיו מוכנים להתפשר יותר ולעשות את מה שאתם מבקשים.
זה נכון בעיקר לגילאים גדולים כמובן, החל מאזור היסודי וצפונה ובו מתחילים בית ספר (ואיתם גם שיעורי הבית).
הימנעו ככל הניתן מלהפוך את מערכת היחסים שלכם עם ילדיכם לכזאת שמתמקדת רק באם שיעורי הבית הוכנו או לא. אני פוגש בהורים רבים שהיחסים עם ילדיהם עכורים מאוד וסובבים אך ורק סביב זה.
התרגזתם בגלל אי-עשיית שיעורי בית? זוהי זכותכם וחשוב גם שתבהירו זאת לילדיכם. אך מנגד, אל תמשיכו לדבר על זה כשאתם סביב שולחן האוכל, או צופים יחד בסדרה.
לכו איתם לסרט שהם אוהבים, לתערוכות או אירועים שנוגעים לתחומי העניין שלהם. גלו עניין במה שהם אוהבים. זה יחולל פלאים.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
התייעצו איתי
שמי רון שמעוני, יועץ הורים מוסמך, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים.
הצבת גבולות לילדים ויצירת סמכות הורית היא משימה שלעתים נתפשת כמאתגרת וקשה, אך בעזרת צעדים נכונים ותוכנית פעולה, גם אתם תוכלו לחולל שינוי עצום בהווי שבבית.
בכל שאלה והתייעצות, אני מזמין אתכם ליצור איתי קשר טלפוני, לכתוב לי בוואטסאפ או להשאיר לי פניה. בטופס יצירת הקשר, שמרתי מקום מיוחד ובו תוכלו לתאר לי בדיוק את האתגרים שמולם אתם עומדים.
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער