מה עושים כשהילד מעורב בתקרית אלימה?
את המאמר הבא בחרתי להקדיש לאירוע אלים שבו הילד מעורב, אך אי אפשר להוציא מזה גם מעשים חריגים נוספים כמו גניבה, או אם גילינו שהילד מעשן, מבריז מבית ספר – אירוע שגורם לנו לומר לעצמנו: 'וואו, מה קרה פה?'
במרבית המקרים, מעטות הן הפעמים שבהן אנו נתפסים מופתעים ואפילו נדהמים לנוכח מעשי ילדינו.
בתקריות אלימות אני שומע על ההורים את ההלם המוחלט: 'רון, אנחנו פשוט לא מבינים מאיפה זה נחת עלינו. איך אנחנו שומעים שהילד שלנו פתאום הלך מכות ככה?'.
ישנם הורים שמנסים להתנחם בכך שהיה מדובר בפעם אחת, ואני אומר כך: התגובה שלנו, גם לפעם האחת הזאת, היא חשובה לאין שעור. הדרך שבה אנחנו מגיבים למקרה אחד, יכולה להשפיע ולמנוע מקרים הבאים בתור.
ובכלל, העיקרון המנחה בהדרכות הורים הוא שהתגובות שלנו כהורים, הן בעלות השפעה עצומה על ילדינו.
מוכרחים להתייחס
נכון שאומרים כי היוצא מן הכלל איננו מעיד על הכלל, אך אם הילד היה מעורב בקטטה, הרי שתגובה לא נכונה או אפילו התעלמות מהמקרה החריג, ישדר מסר לא נכון לילדינו.
לכן, ברגע שאנו אפילו שומעים על המקרה, גם אם הדבר קרה בבית הספר ובבית הילד איננו אלים כלל (ואומר כי במרבית המקרים האלימות גם יכולה לזלוג הביתה), הרי שאנחנו חייבים להתייחס לזה.
לעצור את זה.
ולמה חייבים להתייחס?
אשים לרגע בצד את המובן מאליו בכך שחשוב להבהיר כי מדובר במעשה שלא ייעשה; הרי שאם הילדים שלנו עשו משהו כה חריג ושכל כך לא מתאים להם, הרי שייתכן והם גם משדרים מצוקה.
אולי הם נמצאים במקום לא טוב? אולי מתרחש משהו בבית הספר?
מושיבים, מדברים ולא צועקים
אנחנו חייבים להגיב, אך השאלה הגדולה היא איך?
משוחחים עם הילד, מושיבים ומדברים. בלי צעקות. קודם כל להבין ממנו מה קרה. לדרוש ממנו הסבר. לשמוע את הגרסה שלו. אל תוותרו על זה.
חשוב להיות אסרטיביים בנושא שכזה, לרצות לחתור ולהבין למה הדבר הזה קרה.
ייתכן ונעלה באמת על קושי מסוים שהילד חווה. במקרה שכזה ניתן מענה על הקושי. אם זה תסכול, או אולי משבר עם החברה, קושי חברתי או תסכול מהלימודים – ננסה לתת דגש על העניין הזה.
מוכרחה להיות השלכה למעשים
צריכה להיות תגובה למעשה, אי אפשר להתחמק מכך, גם אם מדובר בתקרית חד פעמית. הרי כאן המקום שלנו לסיים את זה בזה הרגע.
זה לא מוכרח להיות עונש כמו ריתוק או דמי כיס. אפשר גם לחשוב על צעדים יצירתיים יותר ואפילו מלמדים יותר כמו מעשה שיתקן את מה שעשו.
אם זו אלימות, אז אולי לבוא ולהתנצל בפני אותם תלמידים (כמובן תלוי נסיבות), או אולי לבדוק על משהו התנדבותי שיאפשר להדגיש עד כמה הרבה יותר כיף להיות בצד שנותן ומעניק מאשר בצד כוחני.
אני מדגיש שאלימות יכולה לעטות על עצמה מסכות רבות. אולי הילד היה מעורב במעשה ונדליזם בבית הספר? ואז אפשר לדאוג שיתקן קודם כל את הנזק שעשה.
את כל הדברים הללו אל תעשו בצורה שחלילה תשפיל. המטרה היא ללמד. לתווך את הסיטואציה ואפילו במקום מסוים להפיק מהלימון לימונדה.
שמרו על רגישות ועל היחסים עם הילד/ה
הפקידו להיות רגישים ולתת זמן לילדיכם.
הימנעו ממילים מכאיבות כמו 'אכזבה'. אני מאוד ממליץ להימנע מלומר דברים כמו 'התאכזבתי ממך'. אתם בהחלט יכולים לומר שאתם כועסים. זוהי האמת לאמיתה.
הקפידו שלא לצבוע את היחסים בתקרית הזאת. שהילד לא יקום בבוקר ויראה אתכם עם פרצוף כועס. יחזור מבית הספר לפרצוף כועס וילך לישון ככה.
אנחנו לא עושים ברוגז, ולא מאוכזבים. כעסנו, הגבנו, אין טעם להישאר במקום.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
התייעצו איתי
שמי רון שמעוני, יועץ הורים בגישת מיכל דליות, מנהל חטיבת ביניים ובעל תואר שני בחינוך.
במידה והילד היה מעורב בקטטה ואינכם יודעים כיצד להגיב, אני מזמין אתכם לפנות אלי טלפונית, לכתוב לי בוואטסאפ או להשאיר לי פנייה באתר.
בטופס יצירת הקשר, תוכלו אף לרשום לי את המקרה עמו אתם מתמודדים, וכך אשוב אליכם עם תשובה ממוקדת הרבה יותר.
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער