המפתח להצלחה טמון ביחסים
יש ילדים שמכריזים שלא בא להם ללכת, יש כאלה שפשוט לא קמים, יש שמבריזים ויש שמתפלחים. המון סוגים ללא ספק 🙂 אך המכנה המשותף לכל הסוגים הללו, הוא הורים עצבניים ומאבקי כוח אינסופיים.
לרוב אני יכול לומר שהבעיה מתחילה לצוץ באזור חטיבת הביניים. תקופה שבה הילדים מגלים עצמאות רבה יותר, ויתרה מזאת: הם פשוט מגלים עניין בדברים אחרים. עולמם הפנימי נפתח לאינספור תחביבים, עיסוקים, בילוי עם חברים. בית ספר? זאת רק משבצת אחת מיני רבות בלו"ז.
פעמים רבות מגיעים אלי הורים להדרכת הורים למתבגרים, ומספרים לי על הקושי בלימודים, חוסר שיתוף הפעולה של הילד, ותוך כדי השיחה אני מבין שלא רק שילדם לא רוצה ללמוד, הוא אפילו לא מוכן להגיע לבית הספר.
רון לא עוזרות הצעקות, לא עוזרים האיומים. אנחנו חייבים ללכת לעבודה וכל יום הוא מעכב אותנו ומתווכח. צריך ממש לגרד אותו מהמיטה
במידה והמשפט הזה מעורר בכם הזדהות, הגעתם למדריך שבהחלט עשוי להוביל לשיפור, ומבלי שתצטרכו להרים את הקול או לאיים בעונשים.
כיצד משנים את פני הדברים?
העיקרון המנחה בכל הדרכה הורית הוא שלפני שנשאף לשנות משהו בילדינו, עלינו קודם כל לשנות משהו אצלנו, את התגובה.
אני יודע שהתגובה הכמעט מידית למאבקי כוח שכאלו היא ללכת 'ראש בראש', אבל בסוף זה יוצר המון וויכוחים, מעט תוצאות, ומבזבז אנרגיה עצומה לכל הצדדים.
בואו נתייחס לזה בצורה יותר רחבה – יש קושי גדול אצל כל הורה בנושא המאבקים. אם זה ללכת לבית ספר, אם זה שיעורים, אם אלו מטלות בבית ועוד – איך יוצאים מתוך המעגל האינסופי? מילת המפתח היא יחסים.
היחסים שלכם עם ילדיכם והעמקת היחסים איתם, זהו המפתח להגברת המוטיבציה לכל דבר. זוהי הנקודה הנוחה שבה ילדינו יהיו נכונים להקשיב, יהיו נכונים להתפשר.
שיקום היחסים
מהי כוונתי בלשקם?
אם מגיעים אלי הורים לילד שלא הולך לבית הספר, הרי שתמונת המצב העולה מן המפגש היא של יחסים המושתתים רק על זה. לא מדברים על שום דבר אחר עם הילד. השיחות הן על אם הוא הלך או לא הלך לבית הספר, הכין או לא הכין שיעורי בית וזהו.
הילד לא יכול יותר לשמוע את ההורים שלו, והם גם לא מסוגלים יותר לשמוע את עצמם. הם בעצמם מדברים בטון מאוס, טון שנובע ממאבק כוח הרסני שפשוט מחריב את היחסים. ממש כך.
עלינו קודם כל לשקם את היחסים.
השתדלו לדבר על דברים נוספים מעבר ללימודים. התעניינו במה שהילד משחק, התעניינו במוזיקה שהילד מקשיב לה, תראו יחד איתו סדרות ותוכניות. אפשר למשל לדבר על מה שקורה בתוכנית ריאליטי כלשהי, או ללכת לתערוכת רכבים כי הילד אוהב רכבים.
ככל שתעמיקו את היחסים, וככל שתשקמו אותם, כך תחושת ה'אנטי' תפחת, והנכונות להתפשר תעלה. אשמח גם להפנות אתכם למאמר מקיף שכתבתי בנושא.
מפסיקים עם האיומים והצעקות וקובעים מטרות
איומים, שטיפות, צעקות, אלו הם דברים שרווחים בצורה מאוד מאוד גבוהה אצל משפחות עם ילד שמסרב ללמוד, לא הולך לבית הספר, מביא הישגים נמוכים וכיוצא בכך.
חשוב מאוד לשנות את הגישה, לא להתחיל את הבוקר בצעקות, לא לגבש ציפיות שיתנפצו להן ויגרמו לעצבים לגעוש ולרעוש.
הגדירו קודם כל אתם ההורים, ואחר כך עם ילדיכם את המטרות. מטרות מאוד מוגדרות ומאוד ברורות.
אם הילד לא הולך בכלל לבית הספר, הרי שאי אפשר לצפות ממנו פתאום ללכת מדי יום. אפשר לנסות ולהתפשר על מספר ימים בשבוע, כמה שעות אנחנו דורשים שילמד מדי יום, איזה שיעורים אנחנו מצפים ממנו שישפר. אבל – הגדירו זאת. שימו מטרה ברורה לנגד עיניכם.
ומכן זה מוביל אל השאלה: מה עושים אם הילד לא הולך לבית הספר? קבעו עונשים ברורים. הגדירו זאת גם לילדכם. שגם הוא יידע בדיוק מהן ההשלכות.
וחשוב מכך, הקפידו שאלו יהיו עונשים שתוכלו ליישם, עונשים שיש להם סימוכין. למשל הורים רבים לא ייקחו את הנייד מילדם כיוון שהם ירצו שהוא יהיה זמין ונגיש. איום שכזה לא יוביל לדבר. דמי כיס לעומת זאת, זה עונש בר-יישום.
ברגע שהכל מוגדר, כך גם העונשים ברורים ומוגדרים וכפועל יוצא – אתם הופכים להורים יותר נחרצים.
ברגע שבו הדברים הללו ברורים, כך הטונים הגבוהים, השטיפות והצעקות מתפוגגים.
ובואו גם נעצור לרגע - אולי המסגרת לא מתאימה לילד?
הדבר הבא הוא מאוד חשוב; לפעמים הילד נמצא במסגרת שהוא פשוט לא מסוגל ללכת אליה.
הוא לא מבין משהו בכיתה וחש בלחץ אדיר שרק הולך וגדל, פער בלימודים שלא מצליח להצטמצם, לעתים ייתכן ונגלה שישנו היבט חברתי שגורם לילד להימנע מללכת לבית הספר.
במקרים רבים, ההתמודדות תבוא לידי ביטוי בכך שהילד יימנע מלהתמודד עם הקושי הזה. האם אפשר להאשים אותו? גם אנחנו כמבוגרים וודאי שיכולים להזדהות עם תחושות שכאלו.
בכל הדרכה הורית אני מבקש לבחון נקודת הסתכלות שכזו. לרדת לעומק ולנסות להבין אם ישנו דבר מה שממנו הילד נמנע.
פעמים רבות אני אפילו מלווה את ההורים אל מול בית הספר, מה לבקש מהיועצת, מה לשאול את המחנכת. וזהו הטיפ החשוב שלי עבורכם כאן: היעזרו בצוותי החינוך של בית הספר.
חשיבה משותפת שכוללת אתכם ואת היועצת החינוכית / המחנכת, אלו הם כלים חשובים שיכולים לסייע רבות. אולי הילד חווה קושי בלימודים וניתן לקבוע לו הקלות מסוימות? אולי עבודה עם הילד בפן החברתי תוכל לסייע לו רבות?
לסיכום
אם הילד לא רוצה ללכת לבית הספר, אל תמהרו לצעוק ולהתרגז.
אני ממליץ בחום ליישם את הנקודות שכתבתי כאן, ובכל שאלה והתייעצות אני גם מזמין אתכם ליצור איתי קשר טלפוני.
שמי רון שמעוני, יועץ הורים מוסמך, בעל תואר שני בחינוך, בין תפקידיי הייתי מנהל חטיבת ביניים ואני מלווה הורים לפעוטות, דרך ילדים ועד לבני ובנות נוער.
ניתן ליצור איתי קשר בוואטסאפ, להשאיר לי פנייה באתר או ליצור איתי קשר טלפוני.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער